מצווה היא ציווי, זה חוק הקיים בטבע כלפיי אדם הרוצה להתקרב לבורא. כי אדם הנולד בעולמנו הוא כמו חיה. אם הוא רוצה לעלות את עצמו לדרגות יותר ויותר גבוהות כלפיי הבורא, להידמות לבורא, אז הוא צריך לעשות כל מיני פעולות. צמצום על הרצון לקבל שלו, לעצמו לא משתמש בכלום אלא רק לטובת הזולת, ובלהשפיע על מנת להשפיע ולקבל בעל מנת להשפיע. אלו חוקים שלומדים בחכמת הקבלה ומי שמשתדל לקיים אותם נקרא מקובל.
המצווה העיקרית היא ואהבת לרעך כמוך והיא כוללת את כל המצוות. צריך להגיע לאהבת הזולת, המקובלים מלמדים אותנו ללמוד בקבוצות קטנות וכל חברי הקבוצה נעזרים זה בזה בלימוד בפועל, בודקים על עצמם כמה הם מתקרבים אחד לשני ולא במרחק אלא בהתקרבות פנימית לבבית. עלינו יחד להגיע בסופו של דבר לאהבת הבורא.
אם אתה מבצע את המצווה של אהבת הזולת אתה מתקן את הרצון לקבל שלך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע במלואו. הלימוד בקבוצה קטנה משמשת לנו כמעבדה ובדיקה עצמית כי כלפי הבורא אנחנו יכולים תמיד לטעות ולרמות את עצמנו, ברור, מי לא רוצה לאהוב את הבורא? לכן לפני זה אנחנו צריכים להשיג אהבת הזולת, בזה אין מה לטעות, יש לנו קבוצה ובתוך הקבוצה אנחנו צריכים להגיע למצב להיות כאחד, לאהוב, לכבד ולהרגיש זה את זה והמדרגה הבאה היא אהבת הבורא. סך הכל אני יכול תמיד לבדוק את היחס לי לבורא דרך היחס שלי לזולת וכך אף פעם לא ארמה את עצמי ואדע בדיוק מה הלב שלי מרגיש כי עם רגשות אני לא יכול להתווכח זה תמיד מאד ברור לי.
ישנן מצוות קלות וחמורות ולא עלינו לעשות בירורים, כי כל חשבון שלנו הוא לפי האגו והכול לא נכון ושגוי מלכתחילה. אף פעם לא נדע מה נכון או לא נכון, מה חשוב יותר כי האגו שלנו תמיד יבלבל אותנו. כדי שנוכל לעשות פעולות לטובת האחר אנחנו זקוקים לכח, לנו בעצמנו אין כוחות להזיז את האצבע הקטנה אפילו אם לא נרגיש שתצא מכך איזו תועלת לעצמנו ולכן חברי הקבוצה צריכים לדאוג שתמיד תהיה חשיבות גדולה לכל אחד ואחד, להזכיר לעצמנו מה המטרה שלנו ואיך מגיעים אליה, כך כולנו מתקדמים לעבר התיקון יחד. אחרי זמן שכולנו מתרגלים בינינו אהבת הזולת אנחנו מתחילים להרגיש את אהבת הבורא. מטרת חיינו היא להגיע לדבקות מלאה בבורא וזאת משיגים רק דרך אהבת הזולת, לכן המצווה של ואהבת לרעך כמוך כל כך מרכזית ובעצם עיקר המצוות שכוללת בתוכה את הכל.