על המבנה הנפשי של האדם נכתבו מיליוני כתבים, חלקם נעשו בצורה רוחנית דרך מגוון דתות וזרמים שונים שיצאו תחתיהם ועד אל מחקרים מדעיים שקיבעו מוסכמות חברתיות רחבות. חלקם ניסו לגעת בנקודות שונות בנפש ובמוח האדם, חלק ביצר הישרדותי שלו ורבים ניסו גם להגיע אל נקודה קצת יותר מוסתרת שלו ושל כולנו והיא האגו. אם מדובר בעולם הפסיכולוגיה אז אל האגו מצטרפים מגוון רחב של תפקידים בחיינו, החל מתפיסת המציאות ועד אל תהליכי מחשבה ואימפולסיביות. אם ניגע באגו דרך דתות ובעיקר דרך היהדות, נתקל בתפיסות מעט דומות המבקשות לא להעלים את האגו אלא להשתמש בו.
להתבונן על האגו מצד היהדות
אם נחזור מעט אל ההיסטוריה נגלה כי פירושו של המילה אגו בלטינית הוא "אני", פירוש זה בצורה מסוימת מצליח להתחבר גם אל ההתבוננות היהודית אל ה"אני" החל מיכולת ההבדלה של האני ועד היכולת בשימוש בו לטובת חיבור גבוהה יותר. ההבדל הראשון הוא בביטול האגו, על מנת לעבוד את הבורא על האדם לבטל את האני שלוף להתמסר לעבודה שאולי איננה נראית מובנית באותם הרגעים אך כזו המאפשרת חיבור גבוהה יותר של הנשמה. מצד שני ביטול שכזה עלול לייצר תחושה של אשליה, שכן הישות המתקיימת כאני עלולה להתבטל ולא לקחת חלק מהבריאה עצמה. על כן ההבדל השני הוא בהסתכלות על האגו או האני, כעל "זרוע ביצוע" של חלק ממטרות אלוקיות ולא רק כביטול עצמי מוחלט אלא כעל בעל שליחות בעולם.
הסתכלות פסיכולוגיסטית
אחד מאבות הפסיכולוגיה המודרנית הלא הוא זיגמונד פרויד, הגה כי האגו הינו חלק משלוש רשויות פסיכולוגיות במוחו של האדם, הנמצאות בקשר אחת עם השנייה ולכל אחת ממנה יש תפקיד אחר. האגו הינו חזית של האיד שהוא השכבה החיצונית המהווה תיווך בין הסופר אגו אל האיד. האגו מבקש ממהותו לבצע חיבור בין כלל הרשויות, כשהוא מתבונן על עולם התודעה ומבקש להתאים את הסיפוק הדחפי המתאים לאיד ומתאם למציאות של הסופר אגו. לפי תפיסתו של פרויד האגו מתחיל להתפתח כבר בגיל שנה, ולדעת רשות זו מאפשרת את הישרדותו של המין האנושי.