כדי להבין את הקשר של גור מגידו ל"קבלה לעם – בני ברוך", צריך להבין תחילה את הסביבה שמגבה אותו ותומכת בו כלכלית. מדובר בארגון אנטי-ישראלי שנקרא "הקרן למגיני זכויות אדם", אשר ממומן מכספים זרים ומכספי הקרן "החדשה לישראל". "הקרן למגיני זכויות אדם" מממנת מידי שנה פעילויות אנטי-ישראלית רדיקליות במיליוני דולרים.
מנכ"לית הקרן, אלמה ביבלש, פעילה בולטת בארגוני ה-BDS השונים, קראה יותר מפעם לחיילי צה"ל "רוצחים" ואף יחלה למותם. חברת הדירקטוריון של הקרן, חולוד בדאווי, פוטרה מעבודתה במשרד התיאום לעניינים הומניטריים של האו"ם בעקבות פעילות אנטי-ישראלית בוטה. ניתן להבין יותר על אופי הארגון הזה בתחקיר שפרסם ערוץ הטלוויזיה ILTV אודות הפעילות שלו (לינק לתחקיר). זהו הארגון שתומך ומממן את הגנתו המשפטית של אחד מכתבי החצר שלהם, גור מגידו (לינק לפרסום של מגידו בנושא). גור מגידו יצא למסע צלב כדי להשחיר את פני ארגון "קבלה לעם" ולזרוע דה-לגיטימציה ציבורית לפעילותו בשירות "הקרן למגיני זכויות אדם".
כמו כן, גור מגידו עובד בשיתוף פעולה הדוק עם אבנר הופשטיין. מיהו הופשטיין? אבנר הופשטיין הוא אחד מחברי הדירקטוריון של אתר "העין השביעית", אשר בעברו שימש תחקירן בגלי צה"ל. ב-23.1.2017 ניצל הופשטיין את מקום עבודתו בגלי צה"ל לפרסום שני "תחקירים" ממוחזרים ושקריים אודות "קבלה לעם". בפגישה עמו טרם הפרסום, הציג ארגון "קבלה לעם" הוכחות באשר לאי-אמיתות הדברים שהוא עתיד לשדר. למרות זאת החליט הופשטיין לפרסם פרסומים שקריים אלו בגלי צה"ל.
הופשטיין וגלי צה"ל
הופשטיין וגלי צה"ל נתבעו על ידי "קבלה לעם" (לינק לכתב התביעה). מובן שלהופשטיין לא הייתה שום הוכחה או ראייה שהיה בה לתמוך בשקריו, לכן החליטו הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה שייצגו את הופשטיין וגלי צה"ל ללכת להליך גישור ובמסגרתו להתנצל בפני "קבלה לעם" (לינק לפסק הדין). גלי צה"ל אף התחייבה לשדר פעמיים במסגרת תוכנית הבוקר הודעת הבהרה והתנצלות בגין הכתבות של הופשטיין (לינק לקובץ השמע של ההתנצלות). זמן לא רב לאחר הגשת התביעה, פוטר הופשטיין מגלי צה"ל.
גור מגידו
ובחזרה למגידו. הופשטיין הוזמן לכנס העולמי של "קבלה לעם" בשנת 2017 והגיע עם אדם נוסף שהוצג לנו כתחקירן מטעמו. בדיעבד התברר שמדובר בגור מגידו שנמנה אז עם צוות הכתבים של תאגיד השידור הציבורי. לא ברור מדוע חשבו הופשטיין ומגידו להסתיר מאיתנו את זהותו האמיתית של מגידו. לאחר הביקור של מגידו בכנס, ותוך שימוש בתמונות שצילם צלם גלי צה"ל בכנס, פרסם מגידו באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי (אז עדיין בשלבי הקמה) כתבה מכפישה כנגד "קבלה לעם". לשון הרע שפרסם מגידו בוסס על אותם תצהירים ממוחזרים משנת 2013, למרות שהם בעלי ערך עיתונאי זניח וכבר טיילו בין כל גופי התקשורת לפני שנים. כתוצאה מכתבה מכפישה זו וסירובו של מגידו לחזור בו, הגישה "קבלה לעם" תביעה כנגד מגידו ותאגיד השידור הציבורי.
מגידו לא עוצר כאן, ובשנת 2018 מפרסם כתבת "תחקיר" טלוויזיוני בה הוא ממחזר, שוב, את אותן הטענות. גם בגין כתבה שקרית זו נאלצה "קבלה לעם" להגיש תביעת לשון הרע. כמה ימים לפני פרסום אותה "כתבת תחקיר" שקרית של מגידו, פרסם עו"ד חנוך מילביצקי סרטון תגובה לכתבה, הסרטון זכה לעשרות אלפי צפיות ולייקים. כתגובה שלח לו מגידו בוואטסאפ איום בהגשת תביעה. האיום שהיה כמובן ריק מתוכן, הדגיש את שטחיות טענותיו של מגידו, שמחד טוען ש"קבלה לעם" נעזרים באמצעים משפטיים כדי להשתיק "ביקורת לגיטימית" ומאידך ברגע שמופנית ביקורת כלפיו מאיים בתביעה.
שתי התביעות הללו הסתיימו בהסדר גישור מחוץ לכתלי בית המשפט אשר פרטיו נאסרו לפרסום. ההסדר הושג בין "קבלה לעם" לתאגיד השידור הציבורי, כאשר מגידו, אשר ניסה בכל כוחו לחבל בהסדר ללא הצלחה, הושאר מחוץ להסדר. האובססיה של מגידו ממשיכה גם אל חשבון הטוויטר האישי שלו, וגם לאחר שכבר אינו חלק מתאגיד השידור הציבורי (לינק לפרסום). מגידו מפיץ שקרים מזעזעים כלפי "קבלה לעם" ולמרות שמדובר לכאורה "רק" בציוץ בטוויטר, הגשנו כנגד מגידו כתב תביעה נוסף (לינק לתביעה). התביעה מתבררת בבית משפט השלום בתל אביב. כאן לא תהיה פשרה ולא יהיה גישור. נלך עם כתב החצר עד הסוף.
