בני ברוך, השיעור היומי

במשך אלפי שנים, שיעורי הקבלה מתקיימים בשעות הקטנות של הלילה. אומרים שלכל שעה ביממה יש אנרגיה אופיינית משלה, ולשעות האלה שלפני עלות השחר יש תדר רוחני מיוחד.

גם בעמותת בני ברוך מתקיימים שיעורי הקבלה היומיים בין השעות שלוש לשש לפנות בוקר. 

שיעור הקבלה היומי של בני ברוך זה מוסד. אלפי תלמידים מכל רחבי העולם צופים בשיעורים מדי יום ביומו.

יש מערך שלם של צוותים שמתפעלים כל שיעור ומשדרים אותו לכל רחבי העולם: קריינים, צלמים, נתבים, מתורגמנים, קלדנים.

השיעורים מתקיימים בהובלת הרב מיכאל לייטמן, תלמידו הקרוב, עוזרו וממשיך דרכו של הרב ברוך שלום הלוי אשלג המכונה הרב"ש. על שמו של הרב"ש הקים הרב לייטמן את עמותת בני ברוך.

הרב"ש הוא בנו של המקובל הגדול הרב יהודה לייב אשלג, המכונה בעל הסולם, מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר, וגם מקובל גדול בעצמו שכתב מאמרים רבים אשר הנגישו את כתבי אביו לדורנו. 

בני ברוך כל בוקר!

זכות גדולה ללמוד את כתבי הקבלה מהרב לייטמן שהוא ממשיך דרכם של שרשרת המקובלים שהתוו לנו את הדרך לעלות בסולם הרוחני. אלפי תלמידים משכימים קום מדי יום בשתיים לפנות בוקר על מנת להשתתף בשיעורים. 

ללימוד של חכמת הקבלה יש סגולה מיוחדת. המקובלים מספרים לנו שאדם הלומד בכתבי הקבלה, גם אם אינו מבין בתחילה את מה שהוא קורא, עצם הרצון וההשתוקקות שלו להבין מושכים עליו כוח רוחני שקוראים לו המאור המחזיר למוטב. המאור הזה לאט לאט מפתח בו חוש חדש, החוש הרוחני. ועם הזמן מי שיתמיד יתחיל להבין את המשמעות הפנימית העמוקה של כתבי חכמת הקבלה, החכמה שפותחת בפנינו את השער להבנת כל המציאות. לא פלא שרבים כל כך נמשכים ללימוד חכמה עתיקה זו.

בני ברוך כתנועה בינלאומית

יש תלמידים רבים מישראל. בנוסף יש תלמידים קבועים מכל רחבי העולם: מאמריקה הלטינית, אוסטרליה, סין, יפן, אפריקה, ארה"ב וקנדה, וכל רחבי אירופה. משום כך נדרש תרגום סימולטני לשפות רבות: אנגלית צרפתית רוסית, ספרדית, וגם איטלקית, גרמנית, טורקית, ועוד. 

יש מערך של קלדנים. קטעי המקור שנכללים בחומר הלימוד היומי נשלחים לתלמידים מראש במספר שפות, על מנת שיוכלו להתכונן לשיעור. השיעורים מוקלטים ועולים למערכת שיעורים של התלמידים שיוכלו לחזור ולצפות בהם. השיעור משודר בשידור חי וגם בשידור חוזר בשעות היום בערוץ הקבלה בהוט, בו יכולים לצפות תושבי ישראל. 

שעת השיעור, שלוש לפנות בוקר, נקבעת לפי שעון ישראל. בכל יבשת שעת השיעור שונה, ורואים תלמידים שאצלם זה יוצא במהלך היום בשעות העבודה או אחר הצהריים. כולם עושים מאמץ להתאים את עצמם ולהשתתף בחלק המיוחד הזה של היום, שלוקח אותנו מחוץ לחיים הגשמיים שלנו ולכל טרדות היומיום למקום גבוה ונעלה יותר. אין מתנה גדולה מזו.

הם שמים דגש על אהבה בין חברי התנועה וקושרים כל נושא אליו כמו לדוגמא את ראש השנה שלקראתו לומדים את הקטע:

אומרים בתפילת ראש השנה: "ויעשו כולם אגודה אחת" – אזי יהיה יותר בנקל "לעשות רצונך בלבב שלם".

כי בזמן שאין אגודה אחת אזי קשה לעבוד בלבב שלם, אלא חלק מהלב נשאר לתועלת עצמו ולא לתועלת הבורא. כמו שמובא במדרש תנחומא: "אתם נצבים היום – מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפילה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם. אימתי? בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כלכם היום. בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטלן אחת אחת אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים מקבלין פני שכינה".

הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שענין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא ענין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ אגוד הלבבות שיהיו חבורה אחת לענין קבלת פני השכינה. (רב"ש אגרת ל"ד)

או לחלופין הקטעים:

• הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו. 
  כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש. 
  (בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ב)
• "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמיי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה". 
  (הרמב"ם. "משנה תורה")
• רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.
  (משנה. מסכת אבות, פרק ו')